<h1>פסקי דינים לנכדו של הרז"ה הלכ' איסורי מאכלות</h1>
<h2>דף יד.</h2>
כתבו הגאונים ז"ל שדם האיברים כל זמן שלא פירש מותר ושהבשר מותר לאכלו ראשונ' חי לאחר הדחה בלי חתיכה ומליחה כלל ואפי' לקדרה מותר בלא מליחה כלל כל זמן שנתנו הבשר לתוך מים רותחין שהם חולטין אותה וצומתין אותו ואין הדם יוצא ומותר אבל מליחה באה להתיר הבשר ליתן אותה לתוך הקדרה בעוד המים צוננין שאילמלא המליחה היתה פולטת הדם משעה שמתחממין המים עד שרותחין אבל המלח מפליט בכדי מה שהיתה פולטת כשיעור זה עד שהרתיחו המים אבל בשר שניכר שנצררה הדם בתוכה הרי הוא כמ' שהוא בעין ואי' יוצא מידי דמו אלא בחתיכה ומליחה ובזה היה נכשר וכת' הר"ר אברהם ז"ל ב"ר דוד מה שאמרי' לדם האיברים כל זמן שלא פירש מותר דוקא בדם החתיכה אבל דם החוטין אע"ג דלא פירש אסור מפני שהוא מכונס ומן התורה קאי עליה בלאו כדאמ' בכריתות [ד' ע"ב] אמ' רבא ה' לאוין בדם ואמ' חד מהם לדם האיברים.
<h2>דף סד:</h2>
ביצה שנמצא עלי' קורט דם כת' אדו' דודי הר"ר אהרן הלוי ז"ל שאם נמצא על החלמון כלה מותרת ולא היה עוש' מעשה בזה לפי שכל החכמים והגאו' ז"ל דעתם לאסור על החלמון יותר מבחלבון.
<h2>דף סז:</h2>
נמצא בתבשיל של ירק תולעי' יש מי שמצריכי' ס' ויש שמתירי' עד ד' אבל אם היו יותר לא ואפי' היה שם יותר מס' משום חשש שמ' היו יותר אבל מן הדין אי' כן. כת' אדו' דודי הר"ר שלמה ז"ל נר' הדברים המאוסין שנפש האדם קצה בהם כזבובים ונמלים ויתושין וכיוצא בהן שכל אדם נבדל מהן למיאוסן אפי' נתערבו בתבשיל ונמחה גופו בתוכו אם ההיתר רבה עליהם מותר ומ"מ כל שאיפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן. גבינה מלוחה או דג מליח או בשר מליח שהתליעו מותר לאוכלו עם התולעים שבתוכו כאחת שהן כפירות שהתליעו אחר שנעקרו שמותר לאוכלן עם התולעים שבתוכן כאחת ואם ספק אם התליעו משנתלשו אסורין עד י"ב חדש משם ואילך מותרין מפני שכל שרץ שאין בו עצם אינו חי אלא ו' חדשי' ולחות שבו אי' מתקיים אלא עד ו' חדשים משם ואילך הרי הם כעפר לפיכך כשנמצאין חיים ודאי התליעו משנתלשו ואם מוצאם מתים ויש בהן לחות גם כן התליעו בתלוש לפיכך כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין אסור לאכול מהן עד שיבדוק תוך הפרי שמ' יש בו תולעים.
<h2>דף צא.</h2>
שמנו של גיד הנשה מן הדין מותר וישר' קדושים הם ונהגו בו איסור ואסור באכילה ומותר בהנאה.
<h2>דף צג.</h2>
כתבו הגאונים ז"ל שדם האיברים כל זמן שלא פירש מותר ושהבשר מותר לאכלו ראשונ' חי לאחר הדחה בלי חתיכה ומליחה כלל ואפי' לקדרה מותר בלא מליחה כלל כל זמן שנתנו הבשר לתוך מים רותחין שהם חולטין אותה וצומתין אותו ואין הדם יוצא ומותר אבל מליחה באה להתיר הבשר ליתן אותה לתוך הקדרה בעוד המים צוננין שאילמלא המליחה היתה פולטת הדם משעה שמתחממין המים עד שרותחין אבל המלח מפליט בכדי מה שהיתה פולטת כשיעור זה עד שהרתיחו המים אבל בשר שניכר שנצררה הדם בתוכה הרי הוא כמ' שהוא בעין ואי' יוצא מידי דמו אלא בחתיכה ומליחה ובזה היה נכשר וכת' הר"ר אברהם ז"ל ב"ר דוד מה שאמרי' לדם האיברים כל זמן שלא פירש מותר דוקא בדם החתיכה אבל דם החוטין אע"ג דלא פירש אסור מפני שהוא מכונס ומן התורה קאי עליה בלאו כדאמ' בכריתות [ד' ע"ב] אמ' רבא ה' לאוין בדם ואמ' חד מהם לדם האיברים.
<h2>דף צג:</h2>
יש נוהגין למלוג העופות במים רותחין שמשימין תחלה המים בכלי שני ואח"כ משימין בו העופות. כתב בעל הלכות שאם נתן העופות תחלה בכלי שני ועירה מים רותחין עליהם שאסור ונר' דבריו.
ריח אינו אוסר אלא טעמו של איסור. פת שאפאה עם צלי אסור לאכלה בכותח. מותר לצלות הראש כשהוא שלם והוא כשתניחהו על האש כלפי בית השחיטה.
<h2>דף צה:</h2>
בשר שנתעלמה מן העין מותרת בסימן אחד או בטביעות עין.
<h2>דף צו:</h2>
דג טמא שנתבשל עם דג טהור יש חכמים ז"ל שפסקו שצריך אלף לבטלן ויש חכמים אחרים שפוסקין שאחר שנסתלק הדג טמא שיש להתיר טעמו בס' וגם כן פסק רבי' יעקב ז"ל.
שמנו של גיד הנשה משערין אותו בס'. גדי שצלאו בחלבו אסור כלו אם הוא שמן אבל כחוש די לו בקליפה וירך שנתבשלה בה גיד הנשה [מותר] שאין בגידים בנותן טעם.
<h2>דף צז.</h2>
הלכות איסורי מאכלו' יש איסורין בתורה שהן איסורי מלקות ויש בהן איסורי כרת ויש בהן איסורי הנאה. איסורי מלקות כגון נבלה וטרפה ובהמה טמאה ועוף טמא ושקצים ורמשים ואיסורי כרת כגון דם וחלב ואיסורי הנאה כגון בשר בחלב. אם נתערב אחד מאילו בין שנתערבו מין במינו בין במין שאי' מינו אם יש שם ס' של היתר הכל מותר ואם נתערבו בפחות מס' הכל אסור. ואם נתערבו בפחות מס' אסרו חכמי' לכתחלה להוסיף באותו ההיתר כדי שיהא בו ס' לבטל האיסור ובדיעבד אם בטל מותר אבל קונסין את כל מי שנתערב בעבורו שלא יאכל ממנו אלא מי שבטלו אבל לאחרים מותר. ובאיסורין של דבריהם כגון שאם נפל חלב לתוך קדרה של עוף ואין שם ס' מותר להוסיף היתר לכתחלה כדי שיהא בו ס'.
<h2>דף צז:</h2>
הרי שנפל כזית איסור לתוך ס' של היתר ונימוח שהוא בטל ואח"כ נפל שם כזית אחר מותר ואין אומ' לצרף אותו עם כזית ראשון לפי שאיסו' הבטל אינו חוזר וניעור ויש חכמים שכתבו שלא אמרו איסור שבטל אי' חוזר וניעור אלא מין במינו שאי איפשר לעמוד על טעמו אבל מין בשאי' מינו אעפ"י שכבר נתבטל חוזר וניעור להיות אסור על זה תוספת.
וכל האיסורין האילו שאנו משערין בכל מה שבקדרה בין בשר בין ירק בין מרק אם יש בין הכל ס' הכל מותר. וכל אילו האיסורין שאנו משערין בכל מה שבקדרה הוא כשנותנין טעם לשבח אבל נותן טעם לפגם מותר אפי' אין בהן ס' בד"א כשהוא פוגם מתחלה ועד סוף שאם היה פוגם בתחלה ומשביח לבסוף או משביח בתחלה ופוגם בסוף אסור לפיכך קדרה שבשל בה בשר היום ולמחר בשלו בה חלב או בשלו בה היום חלב ולמחר בשלו בה בשר הרי המאכל מותר והקדרה אסור' לפי שהוא נותן טעם לפגם כל מה שפולטת הקדרה הואיל ואינה בת יומ'. בת יומ' פי' שלא עבר עליה יום שלם מעת לעת ויש מפרשים שלא עברה עליה לילה שלימה.
מלח הבלוע מדם או משמנונית של נבלה ששמו ממנו בעיסה או בקדרה יש חכמים שמצריכין ס' ויש שכתבו שאין צריך רק מן השמנונית הבלוע במלח וכן כת' אדו' זקני הר' משה בן הר"ר חנוך ז"ל.
כחל שבשלו עם בשר בקדרה ולא קרעוהו צריך ס' וכחל עצמו מן המנין לפי שהוא עצמו היתר ואם נפל הכחל לקדרה אחרת אוסר ומותר לבשלו בקדרה בפני עצמו אבל עם בשר אסור אלא א"כ קרעו שתי וערב וטחו בכותל.
חתיכת איסור שנתערבה בשתי חתיכות היתר הרי הכל מותר אבל ראוי שלא לבשלם לכתחלה כאחת אלא כל אחת ואחת בפני עצמה שעכשו האיסור נותן טעם בפחות מס' ואם בא לרבות על האיסור היתר בכדי ס' מותר לבשלם לכתחלה כאחת אעפ"י שאין מבטלין איסור לכתחלה לא אמרו אלא בזמן שהאיסור בעינו אסור אבל כאן האיסור גופו בפני עצמו מותר אלא שחוששין לטעמו וכיון שאין בו טעם שנתנו בו ששים הכל מותר ואפי' לבטלו לכתחלה וכן כתב הר"ר אהרן הלוי ז"ל וכן עשה מעשה. וכתב עוד נ"ר וזה לשונו שפוד שצולין בו בשר שורת הדין שהוא אסור שהרי ודאי קודם שיתבשל הבשר מגיע לשפוד דם שיוצא מן הבשר ושפוד של מתכת אפי' מה שבתוך הבשר דינו כחם שכל מתכת חם מקצתו חם כלו ואעפ"י כן מותר לצלות בו בשר שכל דם שבולע הבשר מן השפוד ע"י האור חוזר ופולטו וכן הדין לעולם בכל בליעת דם שע"י האור דכבולעו כך פולטו אבל השפוד עצמו אסור הוא ואסור ליתן אותו בתוך התבשיל ואם נתנו צריך לשער בס' ואין לומר בשפוד כבולעו כך פולטו ולהתירו מטעם זה לפי שהוא בתוך הבשר ואי' רואה פני האור. מ"כ.
כף בשר בת יומא שהכניסה בקדרה של חלב או כף חולבת בת יומא שהכניסה בקדרה של בשר צריך לשער בכל מה שיש בקדרה ס' מהכף שיעור מה שנכנס בה והכף אסורה לפי שבלעה איסור בשר בחלב יחד והתבשיל מותר אבל אם אין בקדרה ס' הכל אסור ויש חכמי' שכתבו שהולכין אחר מה שנפלט לפי אומדן הדעת ולפי מה שפלטה משערין.
<h2>דף צח.</h2>
ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורות אינה אוסרת שפליטת' אינה כלום ואם מכירה נוטל אותה והשאר מותרות. ואם אי' מכירה הרי היא אינה בטלה. כהרא"ע שבירושלמי משימין הפרש בין קלופות לשאי' קלופות ואדו' דודי הר"ר אהרן ז"ל הלוי כת' דכגמרי' נקטינן ואינה אוסרת בין קלופות בין אינן קלופות. ביצים שנשתהו זמן מרובה ונפסד מה שבתוכן מי שנפשו יפה שאי' אסטניס תאכל אותם.
ביצה שנתבשלה עם בשר אסור לאכלה עם חלב דאמ' בלעה מן הבשר.
<h2>דף צח:</h2>
כשמשערין ס' משערין בשר ועצם של היתר כנגד בשר ועצם של איסור ופסק אדו' דודי הר"ר אהרן הלוי ז"ל שלא אמרו אלא בעצם שיש בו מוח ולמדנו שאין משערין במוח לבדו.
<h2>דף ק.</h2>
נמצא בקדרה שרץ חסר יד או רגל או כנף אם יוכל להמצא בקדרה אותו החסרון צריך בדיקה ואם לא נמצא אמרי' חסר היה כשנפל. כת' אדו' דודי הר"ר אהרן הלוי ז"ל כל דבר שאי' שלם אין דינו כבריה כגון שרץ שנפל לתבשיל [ע]בה ואי' ניכר בתוכו וחסר ממנו דבר כלום שוב אי' דינו כבריה כיון שחסר ממנו דבר חשוב כמו שהוא דבר שהנשמה תלויה בו ויש מקילין בין שחס' ממנו דבר שהנשמ' תלויה בו בין שחסר ממנו דבר שאין הנשמ' תלויה בו וכתב עוד נ"ר והוא שיהיה דבר חשוב כגון אבר אחד.
אמרי' חתיכה הראויה להתכבד בה לפני האורחין לא בטלה וכן דבר שבמנין ובריה ודבר שיש לו מתירין כלם אינם בטלים כשאיסורן מחמת עצמן אבל כשאסורין מחמת איסור הנבלע בהן אם היו בדבר שהוא לח כגון שהיו ברוטב בטלין בס' ואם היו בדבר יבש בטלין ברוב שמין במינו בדבר יבש בטל ברוב ויש שאומ' שמותרין לשני בני אדם שכל אחד אכל המותר ואולי לא אכל האיסור אבל באדם אחד מחמירין שלא לאוכלו כולו כי בלי ספק אוכל האיסור.
חתיכה הראויה להתכבד בה לפני האורחין כשדנין אותה דנין אותה עכשו כשנתבשלה אם היא ראויה עכשו להתכבד בה לפני האורחין אם לאו ואם היתה חתיכת בשר הנאסרת ע"י חלב שנפל בה והיא חתיכה הראויה להתכבד בה לפני האורחין ונתערבה באחרות אפי' באלף לא בטל. הורה הרש"א שחלחולת היא חתיכה הראויה להתכבד בה לפני האורחין ושמעתי שחזר בכך, מדאמרינן קרבים לא בישרא ואוכליהון לאו אינש הלכ' יש ללמוד תורה ממנה. היו בקדרה חתיכות שנאסרו מחמת תערובת חתיכה הראויה להתכבד בה לפני האורחין ונחתכה אחת מן החתיכות בכדי שאינה ראויה להתכבד בה לפני האורחין כת' אדו' דודי הר"ר אהרן הלוי ז"ל שתולין להקל שחתיכת הנבלה נחתכה ותאסר היא לבד והשאר מותרות כשיש בהן ס'.
איסור שנפל לתוך התבשיל פחות מס' אסור ואם נפל מאותו התבשיל כזית או יותר מכזית לתוך תבשיל אחר אין או' שיצטרך ס' זיתים של היתר לבטלו שאין משערין אלא לפי חשבון האיסור שהיה באותו הזית. ומותר לתת בשר לתוך חומץ כדי לאוכלו הוא והחומץ אבל אם היה בשר שהאדים ונתן אותו לתוך חומץ שניהם אסורין וכן כת' אדו' דודי הר"ר אהרן הלוי ז"ל.
<h2>דף קה.</h2>
תבשיל שנתבשל בלא בשר בקדרה שנתבשל בה בשר באותו יום מותר לאכול גבינה אחריו. והאוכל גבינה ורוצה לאכול בשר ידיח ידיו ויקנח פיו. ובכל מקנחין חוץ מתמרים וקמח וירקות רצה לאכול עוף אחר גבינה אי' צריך לא קנוח הפה ולא נטילת ידים.
<h2>דף קז:</h2>
צלי צונן שנפל לתוך חלב צונן די לו בהדחה ואיסור חם שנפל לתוך חם יטול את מקומו.
<h2>דף קח.</h2>
כת' רבי' משה ז"ל [פ"ט מהלכ' מא"א ה"ט] נפל חלב לתוך קדרה של בשר אם יש בחתיכה טעם חלב [אע"פ] שאם תסחט החתיכה לא יהיה בה טעם הואיל ויש בה טעם חלב נאסרה אותה החתיכה ומשערי' בכולה אם יש בכל מה שבקדרה מן החתיכות ומן המרק ומן הירק ומן התבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מס' מכל החתיכות אסורה החתיכה והשאר מותר.
<h2>דף קט.</h2>
הלב אפי' לצלי קורעו ומוציא את דמו ואם בשלו ולא קרעו קורעו לאחר בשולו ומותר. נתבשל עם בשר אחר הרי זה אסור ואוסר אם אין בו ס'. ויש שאוסרין הקדרה אפי' נתבשל הוא לבדו אבל לצלי מותר דאמרי' כבולעו כך פולטו.
<h2>דף קי:</h2>
כבד או לב שנמצא דבוק עם העוף לאחר שנתבשל אם אין בין העוף ובין מה שבקדר' ס' הרי הוא אסור, ואם יש ס' בין הכל משליכו ומעמיק מקום חבורו והרי הוא מותר.
כתב אדו' זקני הר"ר משה ב"ר חנוך ז"ל כי אסור לבשל כבד עם בשר עד שיהבהב אותו ויש חכמי' שכת' שמותר לבשל הכבד עם הבשר אחר שנמלח יפה וכן פסק רבי' יעקב ז"ל.
<h2>דף קיא.</h2>
ומותר לצלות כחל ובשר בשפוד אחד ובלבד שיעמדו על האור ואסור למולחן יחד ואם עבר ומלחן מותר.
<h2>דף קיא:</h2>
סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח או צונן מהמאכלים החריפים וכיוצא בו לכתחילה עד שישחיזנה או עד שיטמיננה בקרקע קשה י' פעמים ואם חתך בה רותח או צונן קולף מקום החתך ולחתוך צונן דיו בהדחה. סכין שהוא אסור משום שמנונית האיסור וחתך בה רותח או צונן קולף מקום החתך יטול את מקומו. סכין שחתך בה רותח צלי או מבושל ואח"כ חתך בה צונן אסור לאוכלו בכותח.
אסור להעלות דגים רותחין בקערה של בשר לכתחלה כדי לאוכלן בכותח. וכותח הוא מאכל שמעורב בו חלב.
ונותן טעם בר נותן טעם מותר במ' דברי' אמורי' בבשר בחלב מתוך שהם מתחלתן היתר אבל באיסורין כל שהוא נותן טעם אסור לעולם.
אין רוחצין קערות של בשר וקערות של חלב כאחת אעפ"י שאי' בני יומן ואם הכלי (שנתת) [שנתנו] בו המים לא היה בן יומו ועירן בכלי שני אפי' הוערו הקערות יחד בכלי שני כולן מותרות.
<h2>דף קיב.</h2>
יש חכמים שכתבו ששאר איסורין חוץ מחלב ובשר שנפל חם לתוך חם. או צונן לתוך חם שלא על ידי בישול יטול את מקומו ואם נפלה צונן לתוך צונן מדיחה ודיו ואם נפל חלב צונן על בשר מליח שאין נאכל מחמת מילחו הרי הוא כצונן לתוך חם שהמליח הרי הוא כרותח ויטול את מקומו ודיו כך פסק בעל הלכות ז"ל. ואם הבשר מליח נפל לתוך חלב צונן צריך כולו קליפה ואם החלב חם אסור לפי שהוא חם לתוך חם. ואם היה המל[י]ח נאכל כמות שהוא חי מחמת מלחו ואי' נפסד מחמת מלחו הרי הוא כצונן ודי לו בהדחה. עוף מלוח שנאכל מחמת מלחו שנפל לחלב מדיחו ומותר ואם צלי צריך קליפה.
מותר לאכול צלי עם המלח שעליו כי כל מה שבולע המלח מן הדם כבולעו כך פולטו. כת' רבי' משה ז"ל בן מיימון [פ"ו מהלכ' מא"א הי"ז] שאסור לאכול העופות שהניחן (מלאים) [שלמים] ומילא חללם בשר וביצים ובישלן לפי שהדם יוצא לתוכן ואפי' היה הבשר שבתוכן שלוק או מבושל או צלי, אבל לצלי מותר ואע"פ שהבשר בתוכן חי דכבולעו כך פולטו ויש חכמי' שמתירין.
